

סליחה, טעיתי
כמה מילים על סליחה: על חמלה, גבולות ורווחה נפשית ימים של חשבון נפש, חגים וסליחות מעוררים מדי שנה מחדש את השאלה החיונית: מהי סליחה? האם היא מהווה מטרה שיש לקדמה בטיפול? והאם על כל דבר ראוי או אפשר לסלוח? אין כוונתי לקיים דיון מוסרי פילוסופי מופשט, אלא להתבונן בסוגיה מתוך פריזמה קלינית, הרואה לנגד עיניה בראש ובראשונה את רווחתו הנפשית של המטופל. שאלה זו מתחדדת בעוצמה כשאני חושבת על מטופליי לאורך השנים: ניצולי שואה, בני הדור השני והשלישי, ומטופלים שחוו התעללות וסדיזם מצד מעוולים




















