בתקופה שבה המילה "בחירות" ממלאת את החלל הציבורי, את שלטי החוצות ואת כותרות החדשות, קל לצמצם את מושג הבחירה לתוך מסגרת פוליטית צרה: פתק בקלפי, אחת לכמה שנים. אך למעשה, מעבר לבחירות החיצוניות, המושג "בחירה" מייצג את אחת השאלות הרגשיות והקיומיות העמוקות ביותר בחיינו: עד כמה אנחנו באמת מרגישים בעלי חופש בחירה במסלול חיינו? מ"טייס אוטומטי" לבעלות על סיפור חיינו רבים מאיתנו מתנהלים לעיתים מתוך תחושה שחייהם מוכתבים מראש: על ידי הנסיבות, העבר, ציפיות הסביבה, משברים בלתי צפויים, או דפ

חלית או היית במגע עם אדם החולה במחלה מדבקת ועליך להיכנס לבידוד. אחרי השוק הראשוני, הכעס הלחץ והייאוש שמשתלט עליך את מנסה לקלוט ולעבד את משמעות הדבר ואת השינוי המהותי שיחול בחייך בשבועיים הקרובים. כל אחד מאיתנו יגיב לבידוד בהתאם לאישיותו ולנסיבות חייו. יש שיראו בכך בשורת איוב. יש מי שימצאו בכך יתרונות. כך או כך, מדובר בשינוי, המצריך עיבוד והתמודדות. מה אנו עשויים לחוות כשאנו נדרשים להיכנס לבידוד? הפחד להידבק ולהדביק עד לקבלת התשובות מהבדיקה ולמעשה עד להשלמת הבידוד קיים חשש

מדוע יחסים עם אחאים הם חשובים? יחסינו עם אחינו ואחיותינו הם ככל הנראה הקשר הארוך ביותר שננהל במהלך חיינו. מחקרים מצביעים על השפעתם הרבה של יחסים מוצלחים עם אחאים על תחושת הרווחה האישית, על התפתחותם האישית ויצירת מערכות יחסים בהמשך החיים עם חברים, חברות, קולגות וגם עם בני או בנות זוג. הם משפיעים על הדימוי העצמי שלנו, ציפיותינו מקשרים, מידת האמון והביטחון וניסיון ב"הפשרת" הדימויים הפנימיים, שהוקפאו מאז הילדות ומשוחזרים ביחסים בוגרים. ניסיונותינו וחוויותינו בדיאלוג עם רגשותינו

הילה* (30) מתמודדת עם קשיים במציאת זוגיות . כשהיא יוצאת לדייטים עם גברים שאינם מעוניינים בה, היא נמשכת אליהם ומתוסכלת מהדחייה. לעיתים היא מתפשרת ונענית לחיזורים של גברים המגלים בה עניין, למרות שאינה מתלהבת מהם. כשהם ממשיכים לגלות בה עניין, הם נתפסים בעיניה כבלתי אטרקטיביים, היא מוצאת בהם חסרונות ומסיימת את הקשר. כשהגברים מסיימים את הקשר (ולעתים אף בצורה פוגענית), לפתע הם נראים אטרקטיביים בעיניה. בירור מעמיק העלה כי מאחורי החיפוש אחר המושלם והבלתי אפשרי מסתתר קושי בקבלה עצמית

רוצים שינוי? (ספוילר: לא באמת) בואו נודה על האמת. אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כעל אנשים גמישים, פתוחים ומקבלים, אך בפועל – אנחנו לא באמת אוהבים שינויים. תנו לנו להישאר באזור הנוחות ועזבו אותנו בשקט. לצד הרצון הכמוס בשינוי, פועלים בתוכנו כוחות חזקים שמתנגדים לו, חרדים מפניו ועסוקים בכל כוחם בשימור הסטטוס קוו. גם כשאנו מגיעים לטיפול ומצהירים על רצוננו העז להשתנות, תמיד יהיו שם כוחות מחתרתיים שיפעלו ל"מיסמוס" של השינוי. הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בשינוי של האחר – בייחוד אדם קר

מה מותר לחשוף, מתי חייבים לדווח ומה זכויות המטופל? סודיות מקצועית והחיסיון המשפטי הם מאבני היסוד של הקשר הטיפולי. הסודיות מחייבת את המטפל שלא להעביר מידע שנמסר לו במסגרת הטיפול ללא הסכמת המטופל, ואילו החיסיון מעניק הגנה משפטית למידע זה במצבים מסוימים. בזכות עקרונות אלו יכול המטופל להרגיש בטוח, להיחשף, לשתף בחוויות אישיות ורגישות ולעסוק בנושאים שלעיתים לא שיתף עם איש. במרחב הטיפולי מביאים מטופלים את הפחדים, החרדות, חוויות העבר שעדיין מעוררות כאב, הקונפליקטים האישיים והרגשיים ו

[ חמלה עצמית: לסלוח גם לאדם הקרוב אלינו ביותר יום הכיפורים מפגיש אותנו באופן פרונטלי עם היכולת והצורך לבקש סליחה ולמחול לאחרים. אך מה לגבי הסליחה והחמלה כלפי עצמנו? בני אדם הם היצורים היחידים המסוגלים לאמלל את עצמם בעוצמה רבה כל כך. אנו מייצרים מצוקה רגשית דרך שיפוט עצמי מחמיר, ציפיות בלתי מציאותיות, חרטות והשוואה בלתי פוסקת לאחרים. במקרים רבים, אנו מכהנים כקטרגורים הביקורתיים ביותר של עצמנו. התנהגויות או מעדות שנראה אותן כפשוטות ונסלחות אצל אחרים, ייתפסו כבלתי נסבלות

סיבולת סיבולת משמעה היכולת לסבול משהו למשך זמן, כוח סבל, היכולת להחזיק מעמד במאמץ ממושך. האסוציאציה שעולה לרוב היא סיבולת לב ריאה, סיבולת...

הבהרה חשובה (דיסקליימר):התוכן המוצג בבלוג זה מובא כמידע כללי והסברתי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף להתייעצות מקצועית. כותבת המאמר הינה פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, ואינה רופאה. כל פנייה, התייעצות או פעולה הקשורה בטיפול תרופתי – לרבות התחלה, שינוי במינון או הפסקה הדרגתית של תרופות חייבות להיעשות אך ורק בהתייעצות ישירה ובליווי מוסמך של פסיכיאטר/ית או רופא/ה. כאשר אדם מאובחן בדיכאון, מציע העולם הפסיכיאטרי והפסיכולוגי טיפול בשני מישורים מרכזיים: המישור הת

פורים הוא הזדמנות נפלאה להניח לאישיות המוצהרת והיומיומית שלנו בצד, ולכוון את אור הזרקורים לצדדים חבויים ועמוקים יותר שבנו. יש כאן פרדוקס מרתק: דווקא כשאנו מחופשים למישהו או למשהו אחר, אנו נוטים לחשוף את האופי והתכונות האותנטיים ביותר שלנו. התחפושת מאפשרת לנו לשדר לסביבה מסר פנימי, ובו בזמן לחקור ולפגוש חלקים שבשגרה נשארים מוצנעים. בני אדם מקדישים נתח נכבד מזמנם וממרצם כדי לספר לעולם משהו על עצמם – ותעיד על כך הנוכחות הענפה ברשתות החברתיות. יש לנו דרכים מגוונות לתקשר את הזהות