בואו נדבר על תרופות (וטיפולים אחרים) נגד דיכאון

הבהרה חשובה (דיסקליימר):התוכן המוצג בבלוג זה מובא כמידע כללי והסברתי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף להתייעצות מקצועית. כותבת המאמר הינה פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, ואינה רופאה. כל פנייה, התייעצות או פעולה הקשורה בטיפול תרופתי – לרבות התחלה, שינוי במינון או הפסקה הדרגתית של תרופות חייבות להיעשות אך ורק בהתייעצות ישירה ובליווי מוסמך של פסיכיאטר/ית או רופא/ה.

כאשר אדם מאובחן בדיכאון, מציע העולם הפסיכיאטרי והפסיכולוגי טיפול בשני מישורים מרכזיים: המישור התרופתי והמישור הנפשי.

1. המישור התרופתי

המענה התרופתי נקבע לרוב על ידי פסיכיאטר/ית, המאבחן/ת את הדיכאון וממליץ/ה על תרופות מרשם. על אף שכיום גם רופאי משפחה רשאים לרשום תרופות נגד דיכאון, אין להשוות בין המיומנות, הידע והניסיון של פסיכיאטר מבחינת היכולת לאבחן ולמצוא את התרופה והמינון המתאימים (אם אכן נדרשת תרופה). רבים מתחילים בייעוץ פסיכיאטרי ראשוני, ובהמשך, כשאין צורך במעקב צמוד, מחדשים את המרשם דרך רופא המשפחה.

לאחר שנבחרה התרופה, המינון ייקבע בהתאם לגיל המטופל/ת, קיומן של הפרעות מקבילות, תופעות לוואי ותגובות בין-תרופתיות. במידה ומופיעות תופעות לוואי משמעותיות, מוחלף המינון או שהתרופה מוחלפת.

איך זה עובד?

מנגנון הפעולה הביוכימי שמביא לשינוי במצב הרוח עובד באופן דומה במרבית התרופות: בניגוד לסברה המקובלת שהתרופות "מוסיפות סרוטונין במקרה של חוסר איזון כימי", למעשה הן גורמות לעיכוב הספיגה החוזרת (reuptake) של מוליכים עצביים (כגון סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין). כתוצאה מכך, הם נשארים פרק זמן ממושך יותר במרווח הסינפטי שבין הנוירונים במוח (סולמס וטרנבול, 2005).

זה לא יעבור לי ללא תרופה?

במקרים מסוימים של דיכאון, ניתן להגיע להקלה ולטיפול מיטבי גם ללא היעזרות בתרופות. עם זאת, במצבים רבים ללא תמיכה תרופתית, האדם שקוע בדיכאון עמוק, בחוסר אנרגיה ובהיעדר מוטיבציה, ולא מצליח להפיק תועלת מספקת מטיפול נפשי בלבד.

כמו כן, בסיטואציות מסוימות לא ניתן להמתין עד שהטיפול הנפשי ישפיע – למשל כאשר קיימת סכנה אובדנית, כשהמטופל/ת הוא הורה לתינוק או לילד קטן התלוי בו בהיעדר גורם תומך אחר, או כשקיים סיכון מיידי לפיטורין, פרידה או אובדן משמורת. במקרים אלו, התרופות משמשות כפלטפורמה ראשונית המאפשרת להתחיל תהליך פסיכותרפי, שבילעדיהן לא ניתן היה לבססו.

האם אסבול מתופעות לוואי?

לתרופות מסוימות במינונים מסוימים קיימות תופעות לוואי העשויות לפגוע באיכות החיים, כגון עלייה במשקל, עייפות, סיוטים, קהות רגשית, או קשיים בתפקוד המיני. תופעות הלוואי הן אינדיבידואליות. חלקן חולפות עם הזמן, אך לעיתים נדרשת דרך של ניסוי ותעייה עד למציאת התרופה המדויקת.

רוב המתמודדים עם דיכאון מכירים את התהליך המייגע הזה. התאמה תרופתית דורשת סבלנות, שכן ניתן לבחון את השפעתה האינדיבידואלית של תרופה מסוימת רק כעבור לפחות שלושה שבועות של נטילה רציפה.

זה לכל החיים?

במרבית המקרים – לא. אך יש להביא בחשבון שהגמילה מתרופות עשויה להיות מורכבת. גם כאשר ההפסקה נעשית בהדרגה, היא עלולה להיות מלווה בתסמינים לא פשוטים (תחושות דמויות שפעת, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח ועוד). לכן, הפסקת תרופות נגד דיכאון חייבת להתבצע בהדרגה, בליווי פסיכיאטרי צמוד ובשילוב טיפול נפשי תומך.

האם התרופות באמת יעזרו לי?

בשנים האחרונות מועלים ספקות באשר למתודולוגיות המחקריות שבהן מוערכת יעילותן של תרופות אלו, ותופסת מקום הכרה במגבלותיהן – בין אם עקב הטיית פרסום, מימון מחקרים על ידי חברות תרופות, או השפעת הפלסבו (שיקיירסקי, 2013). כמו כן, שימוש ממושך עשוי להוביל לשינוי ברגישות הקולטנים במוח ולאובדן חלק מההשפעה הקלינית.

לפיכך, יש להיזהר מלפסול טיפול תרופתי שמהווה לעיתים הצלה של ממש, אך לצד זאת לשמור על ראייה ביקורתית, להיות קשובים לשינויים בגוף ובנפש ולעדכן את הרופא/ה. מומלץ להיעזר במטפל/ת כדי לשקול באופן רציף עלות מול תועלת.

האם התרופות מחליפות טיפול נפשי?

לא. הטיפול התרופתי מטפל בסימפטומים, אך הוא אינו "מרפא" את הנטייה הדיכאונית, אינו משנה את אישיותו של האדם ואינו משנה את אירועי חייו. כדי לטפל בשורש המצוקה ולהעניק כלים ארוכי טווח, נדרש טיפול נפשי.

2 המישור הנפשי:

נהוג להבחין בין שתי גישות מרכזיות:

1. טיפול פסיכודינמי: מתמקד בזיהוי הסיבות העמוקות והלא מודעות לדיכאון ובפתרון קונפליקטים פנימיים (יש המשלבים בו אלמנטים קוגניטיביים התנהגותיים ותמיכתיים כדי להגיע לתוצאה מיטבית).

2. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): מתמקד בזיהוי עיוותי חשיבה ודפוסי חשיבה שליליים, באתגרם ובשינויים. במסגרתו נעשית לעיתים גם "אקטיבציה התנהגותית" – הנעה לפעולה מוגדרת מראש כדי לחולל שינוי ברגש מתוך ההתנהגות עצמה. זהו טיפול ממוקד וקצר מועד יחסית.

הבחירה בגישה הטיפולית תלויה במקור הדיכאון ובעוצמתו, באישיות המטופל/ת ויכולותיו/ה, ולעיתים קרובות נשלב בין הגישות.

לדוגמה: בשלב העצים והאקוטי של דיכאון מג'ורי, הטיפול יהיה יותר תמיכתי והתנהגותי, ובשלב מתקדם יותר, כשישנו שיפור והתאוששות של הכוחות, נתמקד בזיהוי הסיבות והקונפליקטים העמוקים יותר.

לסיכום

לתרופות נגד דיכאון יתרונות רבים לצד חסרונות ומגבלות. יש לשקול בכובד ראש כל מקרה לגופו ולהיוועץ באנשי מקצוע. גם כאשר נפלה החלטה על טיפול תרופתי, אין הדבר מייתר את הטיפול הנפשי – המסייע לחקור את הרגשות, להבין דפוסי חשיבה, לרכוש כלים אדפטיביים ולבנות חוסן לקראת אתגרי החיים.

(תזכורת: התוכן בפוסט זה נועד להעשרה בלבד. כל החלטה, שינוי או הפסקה של טיפול תרופתי מצריכים התייעצות וליווי פסיכיאטרי מקצועי.)

מקורות:

סולמס מ', טרנבול א' (2005). המוח ועולם הנפש, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

שיקיירסקי ז"ל, ד. (2013). תוצאות ארוכות-טווח –לא מה שחשבתם [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 31.3.2019 מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3048

שיקיירסקי, ז"ל, ד. (2013). תרופות נוגדות דיכאון – לא מה שחשבתם [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 31.3.2019 מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3045