משבר גיל ה 40: איך צולחים אותו ונשארים בחיים?
משבר גיל ה 40 אצל נשים. יש חיה כזו?
מזל טוב. את בת 40. יש לך זוגיות, 3 ילדים, כלב, בית בשכונה טובה, משכנתא, משרה מבוקשת, בריאות טובה, חברות, פילאטיס פעמיים בשבוע, חו"ל פעם בשנה. אומרים לך שאת נראית "טוב לגילך" (לו רק היה ניתן להשמיט את "לגילך"). אז למה למען השם אינך מאושרת?
עבור חלקנו שלב אמצע החיים עלול לגרום חרדה ומצוקה נפשית. ניתן לזקוף זאת לחובת התרבות המערבית המודרנית, המקדשת את הנעורים ואת ההישגיות ומפחיתה בערכם של הניסיון וחוכמת החיים. משבר אמצע החיים הוא נחלתם של שני המינים, אך כיוון שיש הבדלים באופן שבו גברים ונשים חווים אותו, אתמקד כעת בחוויה הנשית (גברים יקרים – אל דאגה, את המשבר הגברי אסקור במאמר נפרד. מאמר זה עשוי לסייע לכם להבין את בת זוגכן – אל תדלגו). יש שחשות שלא הצליחו להגשים את חלומותיהן ושכעת "מאוחר מדי". אנו מבינות שהשנים היפות מאחורינו, עושות חשבון נפש (בואו פשוט נודה שאנחנו טובות בזה) ושופטות את עצמנו על החלטותינו והישגנו. אנו מונעות על ידי רצון להגשמה עצמית בשילוב של פחד מהחמצה.
בנוסף, שינויים פיזיולוגיים והורמונליים מתחילים לתת את אותותיהם. אנחנו מתקרבות לסוף תקופת הפוריות ומבינות שככל הנראה לא יהיו לנו עוד ילדים. אנו חוששות מסיום המחזור החודשי ומתחילתו של גיל המעבר. שערות לבנות מתחילות לבצבץ, קמטים מתחילים לצוץ, חילוף החומרים מואט. אם פעם היינו מקללות כל מי שהעז לשרוק לנו או להחמיא על גופנו, כיום, בואו נודה על האמת, אנחנו מחייכות בתוך תוכנו חיוך של "היי, עדיין יש לי את זה". כל אלו משפיעים על הדימוי העצמי שלנו ואת האופן בו אנו חוות את הנשיות שלנו.
אנו מתמודדות עם הזדקנות או אובדן ומות ההורים. ההורים שעד כה היו סלע להישען עליו הופכים לנזקקים ולתלויים בנו.
ילדינו מתבגרים, מושקעים במעגל החברתי שלהם ודומה שכבר פחות זקוקים לנו. אם ילדתן אותן בגיל מאוחר ועודם קטנים – אתן עשויות לגלות פחות סובלנות כלפיהם ולחוש שהם גוזלים את זמנכן הפנוי.
הזוגיות בתקופה זו עשויה לעבור טלטלות. זמן שהיה מושקע בילדים קטנים לפתע מתפנה לטובת הזוגיות ולא תמיד יודעים מה לעשות אתו. בהעדר תקשורת טובה בין בני הזוג ואינטימיות שהתבססה עוד לפני הילדים – מתחיל להיווצר סדק. כל אחד מכם מתחיל לשאול את עצמו אם אכן עשה את הבחירה הזוגית הנכונה. כל אחד מכם מפתח לעצמו תחומי עניין וחוג חברים ומתמקד בעצמו תוך התרחקות מבן זוגו. גם אתן וגם בני הזוג חשופים לפיתויים מבחוץ. הדשא של השכנה תמיד נראה ירוק יותר...עלולים להיסחף לפנטזיות רק כדי להתנתק מגבולות הכלא שבבית. מפסיקים להשקיע בזוגיות ומתחילים להתרחק. הדבר נותן אותותיו בתקשורת, באינטימיות ובמיניות. מכאן הדרך קצרה לבגידה או לגירושים, הנפוצים מאוד בגילאים אלה.
מבחינת הקריירה – במקצועות לא מעטים (למשל בתחום ההייטק) העולם שייך לצעירים. את חוששת לאבד את מקום העבודה לטובת מתחרה צעיר/ה יותר. את מתחילה לשאול את עצמך מהי המשמעות של עבודתך, האם את מגשימה את עצמך, האם זה מה שתרצי לעשות עד הפנסיה. פתאום מתחשק לך להיות עצמאית או לעשות הסבה מקצועית. את יודעת שזה עכשיו או לעולם לא, אבל פוחדת לעשות את השינוי.
ואולם – נשים רבות ראו באתגר הזדמנות. הזדמנות לבצע שינוי עליו חלמו כל חייהן ולא העזו או לבחור מחדש בחייהן כפי שהם כיום, הן בתחום הזוגי והן בתחום המקצועי. נשים לא מעטות עשו פריצת דרך בקריירה בגיל זה ומסתבר שאף פעם לא מאוחר להגשים חלום.
איך הופכים את המשבר להזדמנות?
ברוב המקרים המשבר יחלוף ללא צורך בסיוע מקצועי, לעתים אף יוביל לצמיחה, עשייה, חיות ומימוש עצמי. אך כאשר משבר אמצע החיים מקשה על האדם לצמוח או גורר התנהגויות לא אדפטיביות (כגון: התמכרות לאלכוהול, לתרופות או לסמים, עיסוק כפייתי במראה החיצוני -השתעבדות לניתוחים או לספורט אינטנסיבי, בגידות, הסתגרות ודחף לדלל קשרים ולפרק מסגרות, דיכאון, חרדות ועוד) – יש מקום לפנות לטיפול נפשי.
יתכן שתחושי דחף לבצע צעד או שינוי דרסטי. חשוב להמתין לפני שמבצעים צעדים בעלי השלכות דרמטיות או בלתי הפיכות ולהתייעץ עם חבר טוב או עם איש מקצוע שיעזור לך להתבונן במצב בצורה מאוזנת יותר. בעוד שהדחף יכול להוביל לצורך בשינוי חיצוני, נראה כי השינוי הראשוני צריך לנבוע ממקום אותנטי בתוכך.
זהו זמן טוב להשקיע ולפתח חברויות ולשתף חברות, שאת סומכת עליהן, המצויות בשלב חיים דומה לשלך. יש כמה שאלות שחשוב שתשאלי את עצמך (אפשר להיעזר בחברות):
מה אני מרגישה שהייתי צריכה לעשות בתקופה זו בחיי. האם אני חיה בחלומות או בסרטים או מממשת אותם?
האם יש דבר חשוב יותר או ממלא יותר שאני יכולה להתמקד בו כעת?
מה עוד אני רוצה בחיי? מה כלאתי בתוכי שמבקש להשתחרר?
כיצד אני יכולה לקיים את התחייבותי לחיות חיים מלאי משמעות?
האם אני מסופקת מבחינה רומנטית ומינית?
האם החברים המקיפים אותי הם המתאימים לי ביותר?
האם תלוש המשכורת שלי משקף את המגיע לי?
האם אני חיה בשלום בתוך נפשי וגופי?
האם אני האימא שחלמתי להיות?
אם מרבית השאלות נענות בחיוב – אין תחושה טובה מזו. תחושי כי בחרת מחדש את בחירותייך – הן בתחום הזוגי, הן בתחום המקצועי ובכל שאר התחומים, כי את במקום שבו את רוצה להיות וכי אין את פועלת באופן אוטומטי מכוח האינרציה.
אבל מה אם מרבית השאלות נענות בשלילה? אם את אופטימית ובעלת כוחות תוכלי להבין שעד כה היית עסוקה בלרצות אחרים, לשרוד, לעשות הכול "לפי הספר" או לחפש לך חיים נוחים ושאולי שכחת את עצמך בדרך. תביני שעכשיו הוא הרגע להחליט, לממש לבחור ולשנות. תעברי טלטלה, תקבלי פרספקטיבה, תושיבי את בן זוגך וחברותייך לשיחות "יחסינו לאן". תעבדו על היחסים, על התקשורת, מצאו תחומי עניין משותפים ובלו זמן איכות ביחד. אולי מערכות היחסים ישתפרו ויעמיקו. אולי תעברי פרידות כואבות אך משחררות. יתכן שתגלי על עצמך דברים חדשים. על נטייתך המינית, על שאיפותיך, על צרכייך. יתכן שתחליטי לבצע הסבה מקצועית. לפתח תחביב חדש. לצאת לטיול גדול. לפנות לאפיקים התנדבותיים, רוחניים או פוליטיים שיקנו לך תחושת משמעות. תגלי מחדש את גופך, את נשיותך וחושניותך. תגלי כמה את משמעותית לילדיך ועד כמה תפקידך ההורי חשוב דווקא בתקופה זו של יציאה לגיל ההתבגרות ובדיקת גבולות.
אם את אדם פסימי ומתקשה להאמין בעצמך ובעולם, גדל הסיכון שתשקעי בצער ובחרדות. יתכן שתזדקקי לייעוץ מקצועי כדי לצאת מהסבך לדרך חדשה ומורכבת, אך אמתית ומתאימה לך הרבה יותר.
הזכירי לעצמך כי מגיע לך להיות מאושרת ומסופקת מחייך וכי מותר לך להתלונן ולבחון מחדש את בחירותייך, גם אם אחרים סבורים שאין לך סיבה. זה בסדר להטיל ספקות ולומר – אינני יודעת מי אני או אם אני נמצאת במקום הנכון או עם האדם הנכון. נכון, זה מבלבל, מטלטל ומפחיד, אך עדיף לשאול את השאלות ולחפש את התשובות מאשר לחיות חיים חסרי משמעות. לעתים עלינו לאבד את עצמנו כדי למצוא את עצמנו מחדש.
איך אומרים "טונה?" "עד המשבר הבא יש לפחות עשור שלם" (הילד בן 30/ טונה).
ולסיום אצטט קטע מופלא (ומעודד למדי) שנכתב על ידי יאיר לפיד ואנדי רוני:
אשה בת 40
"ככל שאני הולך ומתבגר, אני מעריך נשים מעל גיל 40, יותר מכל אישה, בת ארבעים יודעת כל מיני סודות.
היא יודעת שהבעל לא פול ניומן ומסתפקת בקטנות, העיקר שהוא מרים בשירותים את הקרש אחרי שהוא משתין.
אישה בת ארבעים, יודעת איך להיראות הרבה פחות. יש לה קרם פנים, איפור צוואר, חזייה דוחפת ומכנסים מכווצים, אבל בעיקר יש לה את המבט הזה שאומר, את מה שאני כבר שכחתי בנות, שום פרחה בת עשרים עם תחתוני חוטיני לא יודעת לעשות…
אישה מעל גיל 40 לא תשכב לידך במיטה ותשאל: “מה אתה חושב?” לא אכפת לה מה אתה חושב! למעט מאוד נשים מעל גיל 40 אכפת מה הגברים חושבים עליהן, או על מה שהן עושות.
אם אישה מעל גיל 40 לא רוצה לצפות במשחק כדורגל בטלוויזיה, היא לא תשב לידך ותקטר. היא תעשה משהו אחר שהיא רוצה לעשות, ובד”כ ה יהיה משהו הרבה יותר מעניין.
אישה שעברה את גיל ה-40 מכירה את עצמה מספיק טוב כדי להיות בטוחה בעצמה, היא יודעת מי היא, מה היא, מה היא רוצה וממי.
הן נדיבות במתן מחמאות. לעתים קרובות תקבל מחמאות גם אם זה לא מגיע לך. הן יודעת מה זה להרגיש בלתי מוערך.
אישה בת 40 יודעת את כל מה שחשוב. היא כבר גמרה לימודים, גמרה חיתולים, גמרה לבד כשהוא היה במילואים היא לא חיכתה עד שישוב יש לה הרבה פחות בעיות שצריך לפתור, והיא נראית הרבה יותר טוב בשחור, והרבה יותר נעליים שהיא לא צריכה והיא יודעת כבר, תודה לאל – איך מבקשים סליחה.
נשים, עם הגיל, מקבלות “כוחות מיסטיים”. אתה לעולם לא צריך להתוודות על “חטאיך” לפני אישה מעל גיל 40 – היא תמיד יודעת.
היא יודעת איך קונים שמלה, גם בתקופה שהיא טיפה יותר שמנה, וכשהחברה הכי טובה שלה מתגרשת גם היא לא סובלת את הבן זונה.
ברגע “שהתגברת” על קמט אחד או שניים, אישה שעברה את גיל ה- 40 הרבה יותר סקסית מאשר ה”מתחרה” שלה הצעירה.
הן ישירות וישרות. הן יגידו לך מיד שאתה דביל, אם אתה מתנהג כמו דביל. תמיד תדע בדיוק מה מצבך איתן.
אישה בת 40 יכולה לחיות כל כך יפה שהנשימה שלה נעצרת, וכשהיא אומרת לך שאתה אידיוט תקשיב כי היא יודעת על מה היא מדברת.
היא לא איזו ילדה, היא אישה בת ארבעים והיא עברה מספיק כדי להבין שהחיים עכשיו מתחילים……"
