להתאבל, לזכור ולבחור בחיים: התמודדות עם אבל ואובדן

לפני שנים רבות איבדתי את אמי. בת 58 בלבד במותה - לפני שהספיקה ללוות את אחותי לחופה, לחבוק נכדים או לצאת לפנסיה. עברתי דרך כל תחנות הכאב: מהכחשה, דרך כעס ועצב עמוק, ועד להשלמה.

גם כיום, בכל נקודת ציון משמעותית – ימי הולדת, חגים, צעדים ראשונים של הילדים או סיום לימודים – צפה אותה צביטה בלב. התחושה של החמצה והחיפוש הטבעי אחר אימא, לחלוק איתה, לדעת מה הייתה אומרת.

האובדן המוקדם הזה הבהיר לי עד כמה החיים שבירים, וכי עדיף מעשה שיש בו תעוזה מאשר החמצה שקטה. מותה היה אחד הזרזים המשמעותיים לבחירה המקצועית שלי בפסיכותרפיה ולמסע ההגשמה העצמית שלי. דרך המסע הזה נוכחתי לדעת כי גם מתוך משברים עמוקים אפשר לצמוח, אך אין קיצורי דרך: כדי להגיע לצמיחה, חייבים לתת מקום של כבוד לאבל, לכאב, לגעגוע ולכל הרגשות שעולים בדרך.

אבל ואובדן: בין המצופה למטלטל

אבל ואובדן הם חלק בלתי נפרד מקיומנו. כאשר אנו פוגשים אובדן "טבעי" וצפוי, כמו פרידה מהורה בגיל שיבה, הכאב והעצב עצומים, אך גמישות הנפש מאפשרת בדרך כלל חזרה איטית והדרגתית לשגרה (אף כי גם לכך יש חריגים).

לעומת זאת, אובדן פתאומי או בלתי צפוי – כמו מוות מוקדם, מחלה קשה או נכות פתאומית - מערער את יסודות הקיום. אנשים החווים אובדן מסוג זה חשים לעיתים תכופות שחלק מתוכם מת, ושליטתם בחייהם נשמטה. תחושות אלו מלוות לא פעם בהצפה של חרדה, דכדוך או דיכאון.

איך באמת נראה תהליך האבל? (מעבר ל"שלבים")

בעבר נהוג היה לדבר על "שלבי אבל" מסודרים – מהכחשה וכעס, דרך מיקוח ודיכאון, ועד להשלמה. אולם כיום אנו מבינים שתהליך האבל אינו מסלול ליניארי או טור מסודר שעוברים בו תחנה אחר תחנה ומסמנים "וי".

האבל הוא תהליך דינמי, ספירלי ותנודתי. הוא מאופיין בגלים של התקדמות ונסיגה, ברגעים של שקט לצד הצפה פתאומית. רגשות כמו הכחשה, כעס, עצב עמוק, אשמה או געגוע יכולים לעלות בערבוב, להעלם ולחזור, לעיתים גם שנים רבות לאחר האובדן – בדיוק כמו אותה "צביטה בלב" באירועים משמעותיים.

החזרה לחיים אינה אומרת שהכאב נעלם כליל, אלא שהקיבולת הנפשית שלנו להכיל אותו גדלה. המטרה אינה "להתגבר" על האובדן או לשכוח, אלא ללמוד לשזור את הזיכרון והקשר הפנימי עם הדמות שאבדה לתוך מסכת החיים החדשה, מבלי שהצער ישתק את התפקוד או את היכולת לשמוח.

חשוב להדגיש: אבל אינו צועד בסדר קבוע מראש. כל אדם נע בין השלבים הללו בקצב ייחודי, ואין "דרך נכונה" אחת להתאבל.

כשהאובדן פוגש טראומה או עמימות

אי אפשר לדבר כיום על אובדן בישראל מבלי להתייחס לטלטלה שחווייתו עברה מאז אירועי ה-7 באוקטובר. במצבים של אובדן טראומטי – כזה שמתרחש בפתאומיות, בנסיבות מורכבות או מלווה באיום קיומי – תהליך האבל אינו פוגש רק את העצב והגעגוע, אלא מלווה לעיתים תכופות גם בהצפה של חרדה, דריכות גבוהה ותחושת קטיעה של השגרה והביטחון הבסיסי.

לצד זאת, רבים מתמודדים כיום עם מה שמכונה בשפה הטיפולית "אובדן עמום" (Ambiguous Loss). זהו אובדן שאין בו סגירה חד-משמעית או מענה מוחלט – כמו התמודדות עם חוסר ודאות לגבי גורל יקירים (נעדרים, חטופים) או אובדן של אדם שנוכח פיזית אך שתפקודו, אישיותו או מצבו הנפשי השתנו ללא היכר בעקבות פציעה או טראומה.

במקרה של משפחות נעדרים או חטופים - האדם האהוב אינו נוכח פיזית, אך נוכחותו הנפשית והחיפוש אחריו ממלאים את כל חלל הקיום. במצב כזה, הנפש מטלטלת באופן מתמיד בין תלויה ותקווה לבין חרדה עמוקה וצער, ללא היכולת להתחיל תהליך פרידה מעובד.

אובדן עמום פוגש אותנו גם במצבים שבהם האדם נוכח פיזית, אך תפקודו או אישיותו השתנו ללא היכר בעקבות פציעה, טראומה קשה או מחלה.

במצבים מורכבים אלו, הטיפול הרגשי אינו מציע "סגירה" מלאכותית, אלא מספק עוגן פנימי – מרחב בטוח להחזיק בו את המתח הבלתי נסבל, לתת מילים לבלבול ולחוסר האונים, ולמצוא כוחות להמשיך ולחיות לצד אי-הודאות.

במצבים כאלו, הנפש נדרשת להחזיק מתח מורכב במיוחד: לחיות לצד השאלות הפתוחות, ללא היכולת לעשות "סגירה" מסורתית. טיפול רגשי במצבים אלו מספק עוגן חיוני – מרחב שבו מותר לתת מילים לבלבול, לכעס ולחוסר האונים, וללמוד לבנות יציבות פנימית גם בתוך מציאות לא יציבה.

מתי לפנות לטיפול רגשי?

לרוב, הנפש מוצאת את דרכה לשזור את האובדן בתוך מסכת החיים, בכוחות עצמה או בסיוע סביבה תומכת. אך לעיתים התהליך מסתבך, הכאב הופך למשתק, והתפקוד היומיומי נפגע לאורך זמן. מצב זה, המכונה לעיתים "אבל מורכב" או פתולוגי, דורש התערבות מקצועית.

עם זאת, פנייה לטיפול אינה מיועדת רק למצבי קצה. טיפול פסיותרפויטי מעניק:

• לגיטימציה מלאה: מקום מוגן לתת ביטוי לכל רגש – מכעס ואשמה ועד אדישות או געגוע – ללא שיפוט.

• עיבוד והחזרת איזון: תהליך שמסייע להתמיר תחושות חוסר אונים למקומות מיטיבים ובעלי משמעות.

• קשר פנימי חדש: אפשרות לעצב קשר פנימי חי, מתמשך ומנחם עם הדמות שאבדה, מבלי שהצער ישתלט על יכולת לחיות חיים מלאים ומספקים.

אם איבדתם אדם יקר, או אם אתם מתמודדים עם אובדן, שינוי קשה או בשורה מטלטלת ומציפה – איתותי הכאב אינם גזירת גורל שקוראת להישאר איתה לבד. אפשר לעבד את האבל ולמצוא מחדש שביל של צמיחה ומשמעות.