חיסיון מטפל - מטופל

סודיות היא אבן היסוד של הקשר הטיפולי והיא הכרחית כדי שהמטופל יסכים להיחשף בפני המטפל, חשיפה שהינה הכרחית כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי ומועיל. כל העברה של מידע לצד ג' יכולה להתבצע רק באישורו של המטופל, במידה ואכן רוצה בכך.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי יתכנו מקרים קיצוניים, בהם המטפל יידרש למסור חומר על המטופל, לדוגמא במקרה של סכנה לחייו של המטופל או של אחר או לחילופין על פי צו בית משפט.

על פי חוק זכויות החולה (1996) כל מי שמגיש טיפול או ייעוץ נפשיים, מתחייב לרישום ומעקב אחר התנהלות התהליך. הרשומות הרפואיות של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים כוללות תכנים רגישים, לצד התרשמויות המטפל. הרישום בטיפול פסיכולוגי מורכב משני חלקים:

רשומה רפואית - תוכן פורמלי במפגש הטיפולי

תרשומת אישית - אסוציאציות של המטפל, מחשבות לגבי התהליך והיחסים הטיפוליים ותכנים פחות פורמליים, שמשמשים אותו לצרכי מחקר, הכשרה, הדרכה ומעקב אישי שלו על תהליך העבודה.

תרשומת זו נחשבת פרטית.

בפס"ד פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (בג"צ 1347/18), שפורסם לאחרונה, נדרשה התובעת, שתבעה את מעבידה בגין נזק נפשי שנגרם לה בשל הטרדה מינית במקום העבודה, למסור את פרטי הטיפול הנפשי בה. בג"צ קבע כי "אין לפרוץ בנקל את החיסיון ביחסי פסיכותרפיסט-מטופל, בהינתן החשש כי יהא בכך כדי לפגוע ביחסי האמון ביניהם, אשר מושתתים על סודיות ודיסקרטיות, מה שיכול לפגוע באפקטיביות הטיפול ולהרתיע מפני פניה לטיפול. הדברים נכונים במיוחד לנפגעי עבירות מין או הטרדה מינית".

עוד קבע בג"צ כי "הרשומות הפנימיות של מטפלים (פסיכולוג, פסיכותרפיסט או עובד סוציאלי) אינן חלק מהרשומה הטיפולית ואין לדרוש מהמטפל כי יחשוף רשומות אלה".

פרטי הטיפול של מטופליי הפרטיים נשמרים על ידי באופן מאובטח והם לא יימסרו לצד ג' ללא הסכמת המטופל, למעט במקרים הקיצוניים כמפורט לעיל (צו בית משפט, סכנת חיים וכו'), וזאת תוך יידוע המטופל שמירה מקסימלית על החיסיון ופגיעה מינימלית בפרטיותו. אני רגישה מאוד לנושא הסודיות והזכות לפרטיות, זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועושה מאמצים רבים כדי לשמור על סודיותם של מטופלים.