על סבלנות וסיבולת
סיבולת סיבולת משמעה היכולת לסבול משהו למשך זמן, כוח סבל, היכולת להחזיק מעמד במאמץ ממושך. האסוציאציה שעולה לרוב היא סיבולת לב ריאה, סיבולת שריר. אלו הן יכולות שחשוב מאוד לפתח בעזרת אימוני ספורט. אולם מה עם סיבולת של הנפש?
סבלנות יכולת להתמודד ברוגע וללא לחץ או דאגה עם המתנה ממושכת או עם מצבים קשים; אורך רוח. לטעמי סבלנות היא המקבילה הנפשית של סיבולת.
עד כמה הנפש שלנו יכולה לעמוד במאמץ ובכאב ממושך.
מבחן המרשמלו
ניסוי שבחן האם וכיצד מסוגלים ילדים בני שנתיים עד ארבע לדחות סיפוקים. החוקר הזמין כל ילד בתורו לחדרון וביקש ממנו לבחור ממתק מקערה. לאחר שהילד בחר ממתק הוסבר לו שאם יצליח להישאר לבדו בחדר במשך מספר דקות מבלי לאכול את הממתק- יקבל שני ממתקים כאשר החוקר ישוב לחדר.
כשני שליש מהילדים לא הצליחו להתאפק ואכלו את המרשמלו לפני שהחוקר חזר לחדר הניסוי.
שליש מהילדים, לעומת זאת, הצליחו שלא לאכול את הממתק כאשר הם נעזרים באסטרטגיות שונות.
יותר מעשור אחרי שערך את ניסוי המרשמלו, החוקר פנה שנית למשפחות שהשתתפו בניסוי ובדק מדדים שונים. הממצאים היו חד משמעיים: ילדים שהתקשו להתאפק ואכלו את המרשמלו תוך זמן קצר היו בעלי יכולות נמוכות יותר בתחומים אלו ביחס לילדים שהצליחו שלא לאכול את המרשמלו. לדוגמא, נמצא כי ממוצע הפסיכומטרי של ילדים שהצליחו שלא לאכול את המרשמלו במשך רבע שעה היה גבוה ב-210 נקודות מזה של הילדים שהצליחו להתאפק פחות מ-30 שניות!
על סמך תוצאות אלו הסיק החוקר כי יכולת דחיית הסיפוקים נרכשת בגיל צעיר ורלוונטית באופן משמעותי להתמודדות עם היבטי חיים רגשיים, חברתיים, לימודיים ותעסוקתיים. האם זוהי תכונה מולדת? האם ניתנת לשינוי?
כל תינוק נולד עם מזג משלו ועם יכולת כזו או אחרת לדחיית סיפוקים. לכל אחד רגישות חושית וסף כאב שונה. גם לסביבה תפקיד מכריע. תינוק שנענים לצרכיו באופן מותאם לומד בהדרגה שהחלב יגיע, אימא תגיע ומסוגל לשאת את ההמתנה כל עוד נעשית בזמן סביר ומותאם. היכולת של אמא (או אבא) להזדהות איתנו, לספק את צרכנו הגופניים והנפשיים, להכיל ולהבין את כאבנו ולתת להם מלים היא קריטית. ממש כשם שאימון ספורט מסייע בפיתוח סיבולת גופנית, כך גם טיפול מסייע בפיתוח סיבולת נפשית, כשהמטפל משמש כ״מיכל״, כלומר אובייקט שמכיל תחושות לא מעובדות שלנו ומסייע לעבד אותן, להמשיג אותן, לתת להן מלים ובכך להקל על ההתמודדות עמן. זה לא קורה בן רגע. מדובר בתהליך ארוך רווי אי ודאויות. קיים קשר בין השניים : גם היכולת לעמוד במאמץ פיזי או בכאב ממושך ממושך קשורה גם ליכולת לשאת זאת בנפשנו.
הקשר בין סיבולת לסבלנות
כשהגעתי לראשונה לשיעורי אימון פונקציונלי לאחר התנזרות ארוכה מספורט, הייתי מאוד לא סבלנית כלפי עצמי. חשתי שאני גרועה, שאיני מצליחה לבצע חצי מהתרגילים והתלבטתי אם לנסות בשנית. המאמנת היתה מאוד סובלנית כלפי, לא הלחיצה ולא דחקה בי, אך ביקשה ממני לגלות סבלנות, שכן רכישת כושר גופני הנה תהליך מתפתח שאינו קורה בן רגע. רציתי הכל מהר ועכשיו. לא הבנתי - מדוע אני מתעייפת כל כך מהר, מדוע אינני מצליחה לבצע תרגילים רבים, למה אינני רואה שינוי בגוף. המאמנת אמרה לי - תתמידי, עשי מה שאת יכולה ובהדרגה תראי שתצליחי יותר ויותר. ואכן כך היה. היכולת שלי לשאת את התסכול והקושי ואת הזמן שלקח לי להיכנס לכושר השתלמה. גם היום אני עדיין מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים, בתרגילים מסויימים השרירים והדופק שלי צועקים ״הצילו״ ואני מרגישה שזהו. הסוס שלי נגמר. אבל כיום אני מאמינה בעצמי וביכולתי להתגבר, להישאר ולא לוותר. גופי הולך ומתחזק ואין תחושה טובה מזו.
בדומה לכך גם בטיפול - מטופלת מגיעה ורוצה הכל מהר ועכשיו. אחרי 5 פגישות שואלת - למה אני לא מרגישה טוב יותר? למה אני לא חשה בשינוי? גם טיפול נפשי מצריך סבלנות, סיבולת, התמדה ואמונה. יכולת לשאת אי ודאות, תסכולים. לאט לאט הפאזל מתחבר, האסימון נופל, השינוי מתרחש, אבל זה לא קורה בן רגע.
השורה התחתונה - החיים הם לא ריצת 100 מטר, שמצריכה בעיקר כוח מתפרץ. החיים הם ריצת מרתון ארוכה, שמצריכים סיבולת וסבלנות לכל מה שמעורר חרדה - אי ודאות, שינויים, כישלונות, דברים שאין לנו שליטה עליהם, כאב. טיפול נפשי מסייע בפיתוח יכולות אלה. מאחלת לכולנו שנה טובה, שנת סיבולת וסבלנות כלפי עצמנו וסובלנות לאחר.
