כיצד טיפולי פוריות משפיעים על מצבנו הרגשי ועל הזוגיות?
כיצד טיפולי פוריות משפיעים על מצבנו הרגשי?
הכמיהה לילדים, כה בסיסית, אפילו חייתית, נראית כה מובנת מאליה, טבעית, ובכל זאת – ישנם מי שבוחרים שלא להביא ילדים לעולם וישנם מי שבוחרים להביא ילדים לעולם, אך מתקשים לממש את רצונם עקב קשיי פוריות (של האישה, של הגבר, של שני בני הזוג ולעתים הסיבה אינה ידועה).
כיום כ 10% מהזוגות בגיל הפריון חווים קשיי פוריות. השיעור הולך ועולה עם השנים, ככל הנראה עקב העלייה בגיל הנישואין והילודה ובשל השפעות סביבתיות. אנו רוצים להגשים עצמנו, ללמוד, לבנות קריירה, לטייל בעולם, וחושבים שיש לנו כל הזמן שבעולם לכך. אולם בעוד שתוחלת החיים עולה, גיל הפריון נותר בעינו.
זוגות רבים מוצאים עצמם נסחפים לתוך רכבת ההרים המסחררת הקרויה טיפולי פוריות. רק מי שהיה שם יכול להבין. רכבת ההרים הרגשית שנעה בין אושר עילאי למשל כשמודיעים לך על זקיקים רבים או הפריות רבות לבין דיכאון וייאוש, למשל כשמתקשרים אליך אחרי שבועיים: "מצטערים...". זהו. אין צורך לומר יותר. ההמשך ברור.
מה פגום אצלי? את שואלת. מה דפוק אצלי? אתה שואל. מסביבכם חברי ילדות עם שניים או שלושה ילדים ואתם עוד תקועים בשלב הניסיון להביא את הראשון. את שונאת את כל מי שבהריון. מנסה לפרגן ולא מסוגלת. מוזמנת לבריתות, לימי הולדת לילדים וסובלת מכל רגע. "נו, בקרוב אצלך".
סוגי התגובות נחלקים לשניים:
נותני העצות – אולי תעשו ככה, תנסו ככה, תשנו תנוחה, תאכלו חלבונים, תשתטחו על קברים, חברה שלי ניסתה 10 שנים והיום יש לה ארבעה (מעודד מאוד – זה אומר שגם לי יקח 10 שנים? ומי אמר שאני רוצה ארבעה?)' ,תנסו להירגע (נראה אתכם נרגעים עם שלל העצות שמרעיפים עליכם).
המנסים לעודד – הם יבטלו את הסבל שלכם וינסו לשכנע אתכם שמצבכם טוב משלהם - טוב, תיהנו בינתיים, מה רע? ישנים בשבת עד מאוחר, עושים הרבה סקס, אתם עוד תתגעגעו לזה (אנחנו נתגעגע לתקופה שהיו לנו חברים שיכלו להבין ולהכיל אותנו, לא לזה).
אתם מרגישים כל כך בודדים. כל כך לא מובנים. אין לגיטימציה לתחושות שלכם. אתם שואלים את עצמכם אם אי פעם תגשימו את חלומכם ותהיו הורים.
ובינתיים שוב מתחיל לו סבב חדש – בדיקות דם, אולטרא סאונד, הורמונים, זריקות, עוד בדיקות, עוד אולטרא סאונד, עוד זריקות, כמה זקיקים, אוביטרל, צום, הרדמה, שאיבה, עוברים, כן מתפתח, לא מתפתח, עובר יפה, שני תאים, ארבעה, החזרות, שבועיים מורטי עצבים של המתנה, בדיקות דם, מצטערים... וחוזר חלילה. ובתוך כל זה אתם מנסים לקיים את שגרת חייכם – עבודה, לימודים, זוגיות, חברים.
כיצד טיפולי פוריות משפיעים על הזוגיות?
זוגות רבים העוברים טיפולי פוריות חווים קשיים וחיכוכים במערכת היחסים, שעלולה אף להידרדר למשבר בזוגיות. להדחקה או להתעלמות מהרגשות השליליים והשינויים במצבי הרוח האופייניים לתקופה הזו, עלולות להיות השלכות לא פשוטות על התפקוד של כל אחד מבני הזוג ועל מערכת היחסים.
למרבית הזוגות זהו מצב חדש וכניסה לא צפויה ל'רכבת הרים רגשית' שנעה בין אופטימיות ותקווה לדכדוך ואכזבה.
יחסי המין שהיו עד כה מקור להנאה ולחיבור עלולים להפוך למקור של מתח והספונטניות נפגעת.
לעיתים יש לקבל החלטות לא פשוטות, חלקן בעלות משמעויות אתיות ואחרות (לדוגמא – תרומת ביצית או זרע).
במצב כזה, טבעי שגם זוגות שעד עכשיו לא סבלו מקשיים זוגיים עלולים להיתפס למצבי קונפליקט ומתח.
כיצד טיפולי הפוריות משפיעים על הנפש?
אישה הסובלת מקשיי פוריות חווה אבדן ממשי, בדומה למה שקורה במצב של אבל. אולם, בניגוד לתהליך של אבל, אובדן זה אינו זוכה להכרה של הסביבה הקרובה, והאישה אינה מקבלת לגיטימציה לרגשות שעולים בה. היא נדרשת להמשיך בחייה כאילו לא קרה לה דבר ולהדחיק את סבך הרגשות שעולים בה. היא חווה פגיעה קשה בדימוי הנשי שלה ובתחושת הערך העצמי שלה ("אני פגומה"). היא עשויה לחוש כעס רב ולהאשים עצמה במצב. ההורמונים שהיא נוטלת במהלך הטיפולים עשויים אף הם להשפיע על מצבה הנפשי.
במהלך ההתמודדות עם קשיי פריון אישה חווה רגשות מכאיבים ומייסרים, שמצריכים עיבוד. לעיתים, אין לאישה הזדמנויות נאותות לבצע עיבוד בצורה שתשרת אותה, היא יכולה למצוא את עצמה "תקועה" בתוך רגשות קשים, שגוזלים ממנה משאבים נפשיים, משאבים שנחוצים לה כל כך להמשך ההתמודדות בדרך הקשה של טיפולי הפריון.
באופן דומה, גברים עם קשיי פריון עלולים לחוש פגיעה בגבריותם. גברים כנשים עשויים לחוות תחושות של אשמה, האשמה ובושה. בעוד שנשים נוטות לשתף בקשיים , מביעות צורך בתמיכה רגשית ומרגישות אחראיות ואשמות יותר, גברים נוטים להתמודד לרב על ידי עיסוק רב יותר בעבודה או בפעילויות מחוץ למערכת הזוגית ומעדיפים לשמור נושא זה לעצמם. גם שוני זה עלול ליצור אי הבנה וחיכוכים בין בני הזוג.
האם תמיכה נפשית יכולה להשפיע על תוצאת הטיפולים ועל המצוקה הנפשית?
עד לאחרונה שאלה זו קיבלה תשובות לא אחידות, אך מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות עונים על שאלה זו באופן חיובי. נמצא כי התערבויות פסיכולוגיות היו יעילות בהעלאת שיעורי ההיריון ובהפחתת המצוקה הפסיכולוגית. שיעור ההריונות בקרב נשים שעברו טיפול פסיכולוגי הוכפל, ואף יותר מכך בקרב אלו שהטיפול הפסיכולוגי הביא להפחתה ניכרת של החרדה.
מה ניתן לעשות?
במישור הזוגי:
להמשיך בטיפוח וחיזוק הזוגיות, החברות וההקשבה אחד לשני.
לשתף אחד את השני ברגשות.
לצאת לחופשות ובילוי משותף.
להמשיך לטפח את המיניות וליזום יחסי מין גם בימים הלא פוריים (כך שיחסי המין לא יהיו מקושרים בלעדית למטרת הולדה).
לשמור ולכבד את האינטימיות שלכם, בכך שתחלקו את חוויותיכם עם מספר מועט של אנשים, על מנת לכבד את פרטיותו של בן /בת הזוג שלכם.
להבין ולקבל שלכל אחד מכם עשויות להיות דרכי התמודדות שונות.
במישור האישי :
לשתף לפחות בן משפחה או חבר קרוב עליו אתם סומכים במה שעובר עליכם.
להמשיך בשגרת החיים, עד כמה שניתן, בעבודה, עם המשפחה וכדומה ולא "להקפיא" את החיים.
להשתתף, בפעילויות חברתיות, בחוגים, בכל אפיק יצירתי שיאפשר לכם לבטא את עצמכם.
ללמוד לזהות את תגובותיכם הגופניות ללחץ ולאמץ דרכים יעילות להתמודד איתן, כמו טכניקות הרפיה למיניהן (יוגה, נשימות, מדיטציה, מיינדפולנס, עיסוי, פעילות ספורטיבית מתונה, מוסיקה ועוד).
במצבים מסוימים המצוקה קשה מנשוא ונדרשת התערבות טיפולית. במהלך טיפול פסיכותרפי ניתן לזהות מצבים אלה, ולעזור לכם להתקדם, לגייס משאבים נפשיים, להתמודד ולצמוח. אם אתם מרגישים שהדברים מדברים אל ליבכם, וגם אתם מתמודדים עם קשיים דומים וזקוקים לתמיכה במסע, אתם מוזמנים לפנות אלי.
